טלית

הציצית יוצאת החוצה מהמכנסיים שלך כשאתה מוריד אותם, הרבה חוטים לבנים שנחבטים בגוף החשוף שלך. אני מסתכל הצידה ורואה את התפילין מגולגלים על השולחן. עומד לי חזק, אתה יודע איך זה עושה לי את זה, לראות אותך מלכלך ככה את הדת שאתה כל כך אוהב להגן עליה. נשבעת בדם להאמין אלוהים, אבל אתה אוהב כשאני מזיין אותך כשהטלית מכסה לך את הפנים. אתה חושב שככה מתחבאים?

לא בורחים ככה מעונשים, יקירי, אבל אתה חרמן עכשיו ולא אכפת לך מעונשים. ואני יודע שחטאים מחרמנים אותך אז אני לוקח את הציצית וקושר לך אותה סביב הזין ככה שזה כואב לך, אבל אתה לא זה שמזיין בינינו אז למי זה בכלל אכפת? אני רואה את החיוך שלך מתחת לטלית, מתחבא מהידיים המענישות של אלוהים הגדול שלך. הוא לא רואה אותך עכשיו, אתה יכול להרגע. אני בטוח שהוא לא יראה את ההמשך. זו חתיכת תועבה, אחי. אבל בעזרת השם יהיה בסדר.

אני מעיף לך את הכיפה מהראש, תולש איתה כמה שערות שנתפסו בסיכה. אתה רוצה לצעוק כי כואב לך אבל אתה נושך את השפתיים כל כך חזק עד שאני רואה כמה טיפות קטנות של דם מתרחבות על הטלית הלבנה. זה מדליק אותי כל כך, כמעט כמו לתת לך לגמור על הסידור שלך, ולחשוב מה עובר לך בראש אחר כך כשאתה משלים מניין עם כל הפינגווינים בבית של אלוהים. אם היו לך פאות ארוכות כמו של כל החברים שלך הייתי מושך בהן כמו מושכות של סוס ותולש לך אותן מהמקום, שתלמד מה זה לקיים מצוות ואחר כך לשכב עם גברים. היום בבוקר התפללת ואמרת ברוך שלא עשני אישה, אני יכול להבין אותך, תודה לאל אתה אוהב כשמזיינים אותך בתחת. החברים שלך גם נהנים ככה, אתה חושב? אמונה לוקחת ממך הרבה טוב, אבל לא נותנת לך הרבה. רק משהו להאחז בו לפעמים, כמו שאני אוחז בך עכשיו, מזיז אותך קדימה ואחורה בקצב שכבר מטמטם לך את הפרצוף המכוסה זקן שלך. אסור לך להתגלח אבל מותר לך למצוץ? לך תבין את עצמך, הרבה דברים משתנים כשאתה סגור בין ארבעה קירות שאפילו הרנטגן של אלוהים לא יכול לחדור.

וואו, כמה שאתה טוב כשיש לך כיפה אחת פחות.
  
"בוא," אתה לוחש לי, ולא כי אתה רוצה לשמור על שקט, רק כי אין לך כוחות לצעוק. אני רואה אותך שולח יד אחת ומוריד את המסכה הלבנה מהפנים, שרק שני פסים כחולים מקשטים אותה בצבעים של שפיות. הדם מתחבא בין הקפלים. העיניים הירוקות שלך זוהרות, מסתנוורות לאור העז שבעולם האמיתי. אתה מנסה להתהפך על הגב, ואתה מביט בי, והמבט שלך רך כל כך, מאוהב כל כך, שאני יוצא ממך לרגע ונותן לך להסתובב.

לרגע אתה שוב החבר שלי, לא רק סקס-מאשין קדחתנית. אני רוכן אליך, נשכב עליך, מתחכך בך. לרגע גם לך יש רצונות משלך, ואני שומע אותך גונח ויודע שאני עושה לך טוב. זה טוב לדעת שאני האלוהים שלך עכשיו. אני מקרב את הפנים אליך, מריח את הבושם שלך בוער מהצוואר, מהול בזיעה שלך. ריח חזק של גבר. אני מביט בעיניים שלך, והאף שלי נתקל בשלך, והשפתיים נצמדות לשלך. אני חושב על כל הרגעים הכי יפים שלנו
כשאנחנו מתנשקים, לוחש לך שאני מאוהב בך. שומע אותך אומר לי שאתה אוהב אותי יותר מכל. ואני שואל, "עד כמה, אהובי? עד כמה אתה אוהב אותי?" ואתה עונה שעד השמיים, עד השמיים, ואני שואל אם עד אלוהים, ואתה אומר שעד אלוהים, ונשבע בו שאתה אוהב אותי. וזה שוב מדליק אותי. ואני שוב מנשק אותך, חזק הפעם, נושך את השפתיים הפצועות שלך ומרגיש את הדם נמהל ברוק שלי. אתה גונח, כאב מתוק מאין כמוהו, ומושך אותי אליך חזרה פנימה. אני זז מהר, יציב הפעם, קורע לך שוב את הצורה כאילו שלפני רגע לא היינו מאוהבים. אני אוחז בשתי הידיים שלך, מצמיד אותן חזק למזרן, לא נותן לך לזוז. הרגליים שלך נכרכות סביבי. העיניים שלך שוב לובשות את הגוון הבוער, הירוק. אתה שורט אותי ואני צורח לך, צורח אותך, בולע אותך בשפתיים תאוותניות כאילו שלא נגעתי בך מעולם. ואנחנו זזים, זזים, זזים... 

   "קדימה," אתה אומר, הקול שלך בנוי בעיקר מתשוקה קרה ועייפות שמתחילה להתגנב פנימה. סביב הראש שלך אני רואה כתמים של זיעה על המזרן, כמו צל כהה על סדינים בהירים. אתה מצמיד אותי אליך חזק יותר, נבלע בתוכי, ולרגע אחד זה מרגיש כאילו שהעולם כולו נמס סביבינו, מתכסה בצבעים שאף אחד עוד לא נתן להם שמות. אני לא רואה את הגבול שבין העור שלי לשלך, כמו תאומים סיאמיים שהתחברו משני עולמות שונים. העיניים שלך עצומות, ואני מבין שזה הזמן לעצום גם את שלי. ואני גומר, קודם בפנים ואחר כך בחוץ, מכסה אותך בכל מה שיש לי לתת לך, בכל מה שיש בו ממני.

ואז גם אתה, ואני יכול להריח אותך, חריף וכמעט בלתי אפשרי. אני נושק לך שוב, מרגיש את הגוף שלך מרפה ונופל לזרועות שאתה יודע שתמיד יאחזו בך. ופתאום אני שוב מאוהב בך, במבט העייף שלך, במצח המכוסה זיעה. אני נושק לך בלחי, מרגיש את היד שלך מלטפת לי את העורף, יורדת מטה לגב לח, מנסה לרפא שריטות שחרטת בציפורניים מאוהבות. 

   אני לוקח את הטלית ומנגב איתה הכל, קודם ממך ואחר כך ממני. אתה מסתכל חצי מבין חצי סתום, בטח חושב על איך לכבס אותה בלי שאף אחד יראה, איך לכרוך אותה סביבך בבית הכנסת בלי שהגוף שלך יתחיל לשחק משחקים משלו עם זכרונות. אני רוכן ולוקח את התפילין מהשולחן. אני פורס את הטלית על המיטה ומניח אותם בפנים, אחר כך מקפל את הכל וקושר כמו שק. אני מרים את הכיפה מהרצפה, נושק לה, אחר כך מניח אותה על העיניים שלך. עוד כמה רגעים תירדם. אני רואה את זה בחיוך שלך, אהובי. עוד כמה רגעים תירדם. וכשתתעורר, אני אפתח את הטלית וזה שוב יבער.