עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
חברים
pillowשמי הוא גיאטמיר ישראלאפיניטי
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון

חלק 2

06/09/2020 23:04
Stav Stav

בדרך אליו הבייתה החזקנו ידיים לפרקים, כי אף אחד משנינו עוד לא ידע אם מותר. סיכמנו בינינו שאנחנו מוכרחים ללכת הבייתה יחד, אבל שלא נשכב כדי לא לקלקל. זה היה חשוב לשנינו, וחוץ מזה, לי לא היה אכפת. מזמן לא הייתי בשליטה של מה שקורה: הייתי מוקף חוטים בלתי נראים שהפעילו אותי כבובה, כאלה שגם נכרכו סביב ליבי, שעד לפני שעתיים עדיין התייסר.

   כבר אז, בדרך אליו, חשבתי לעצמי ברגע של אימה לוהטת: בבקשה שלא ייגמר.

   נכנסנו אליו לדירה. הוא גר עם שני שותפים, אבל שניהם ישנו. דירה תל אביבית ישנה בלב העיר, רצפה מצויירת ומסדרון ארוך מרוצף חדרים שבקצהו מטבח. את החדר שלו האירה מנורת רצפה חצי גבוהה, שולחן עבודה, מיטה; מדף של ספרים ופוסטרים ישנים. הוא חלץ את נעליו והוציא את הארנק מכיסו, מניח אותו על השולחן בשקט. אמרתי משהו - אלוהים זוכר מה - ואז  הוא תפס אותי ונישק אותי חזק.

   התנשקנו ארוכות, עד היום הנשיקה הכי טובה שהייתה לי אי פעם. עד לרגע ההוא לא ידעתי מה זה להתמסר לרגע. הכל סביבי החשיך והאיר בו זמנית כשהוא החזיק אותי. זה היה כל כך טוב. היה לו טעם של בירה וסיגריות. הוא ליטף אותי והחזיק לי את הראש ונישק לי את הצווואר והאוזניים וכל העולם הפך למקום טוב באחת. הוא כיבה את האור.

   הפלתי אותו על המיטה שלו, שהייתה בסיס רעוע עם מזרן עליו. שבר של אור ירח צבע אותנו מבעד לחלון חסר התריסים. המשכנו להתמזמז עוד הרבה זמן. פתאום הוא קם וניגש למחשב שלו, מאיר את החדר בלבן. "בוא נשים מוזיקה," הוא אמר. "אני מכיר אתר שאתה בוחר שנה ומקום בעולם, והוא משמיע לך את המוזיקה שהייתה בו ברדיו בתקופה ההיא. מה אתה אומר?"

   "זימבאבווה, 1969," עניתי. הוא הסתכל עליי בתדהמה. אור המסך הלבן צבע את עיניו הירוקות-חומות, שזהרו בחושך בחיוך. "מה, לא טוב?" שאלתי.

   "ההפך!" הוא ענה. "הדלקת אותי עם הזימבבווה הזה. בוא נראה."

   עבר עוד רגע. הוא לחץ על כמה כפתורים. שמענו את המוזיקה של זימבבווה בשנות השישים והתמזמזנו. באיזשהו שלב נשארנו בתחתונים. זה פשוט קרה. הוא שכב מעליי, מצמיד אותי למזרן, משקל הגוף שלו עוטף אותי בכל מה שטוב בעולם. עמד לי חזק.

   "זה או שאחנו מזדיינים, או שלא," הוא אמר. "אבל נראה לי שעדיף שלא. החרמנות לא תלך לשום מקום." הוא הסתכל עליי, בוחן את גופי, יורד אל התחתונים בעיניו. "כל הביצים שלך בחוץ," הוא אמר. ולי לא היה אכפת.

   לא שכבנו בלילה ההוא, אבל גם לא הלכנו לישון. באיזשהו שלב הוא החליף למוזיקה אחרת. דיברנו על העבודה שלי ועל הלימודים שלו, ועל איך נעשה דברים גדולים ביחד. לא עברה דקה מבלי שנגענו אחד בשני, או התנשקנו, או התחבקנו. הוא אהב כשליקקתי לו את האוזניים. טרף קל. שיגעתי אותו, מלקק ולוחש וגונח. אלוהים יודע איך לא הזדיינו. בסוף נרדמנו אחד על השני.

 

 

https://radiooooo.com

pillow
07/09/2020 02:01
אתה כותב יפה
מעניין למה נגמר......
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה: